מאות שנים אנשים היו מוקסמים מהציורים של לאונרדו דה וינצ'י. במאמר זה נעשה סיור דרך כמה מהיצירות המפורסמות ביותר שלו, תוך כדי הבהרת מה הפך אותו לגאון עם מכחול. התכוננו לטבול לעולם שבו לאונרדו פוגש צבע!
החיוך המסתורי של המונה ליזה
נח آغاز עם מה שכנראה הוא אחד הציורים המוכרים ביותר בעולם – המונה ליזה. צויירה בין השנים 1503 ל-1506, והיא נחשבת לגן עדן ארצי מלא במסתורין שלא ניתן להבין אותו לחלוטין גם עד היום; שמה היה ליסה גררדיני, שהתגוררה בפירנצה ונישאה לסוחר שם. שפתיה של הגברת הזו נראות כאילו מתעקלות כלפי מעלה כאשר מתבוננים בה ישירות, אך כלפי מטה אחרת, דבר שנותן לאנשים שונים תחושות שונות לגבי האם היא מחייכת או לא; מה שעודנו מהווה תעלומה עבור רבים, לא רק עבורי.
עובדה מעניינת
האם ידעת מה הוא עשה לאחר שסיים לעבוד על המונה ליזה? הוא נשא אותה לכל מקום שבו הלך, מוסיף נגיעות סופיות עד שהיה מרוצה, כי תכונת המושלמות רדפה גם גאונים!
עובדות
במקום להשתמש בשיטת הפרסקו הרטובה, לאונרדו בחר לצייר את הסעודה האחרונה על טיח יבש בשיטה ניסיונית. כתוצאה מכך, הציור הזה התדרדר עם הזמן אך עדיין מצליח להדהים משחזרי האמנות.
האדם הוויטרובי: אמנות ומדע משתלבים
למרות שאינו ציור טיפוסי, האדם הוויטרובי הוא אחד מהשרטוטים המפורסמים ביותר של לאונרדו דה וינצ'י שראוי להזכיר. התמונה המפורסמת הזו מדגימה שתי עמדות חופפות של אדם בתוך מעגל וריבוע, מה שמגלה את הידע העמוק של לאונרדו בנוגע לפרופורציה כמו גם לאנטומיה; ובכך משקפת את האידיאל של הרנסנס שמחפש אחדות בין שני התחומים הללו תוך שהיא מראה את אמונתו שהבנת גוף האדם פירושה גם הבנת היקום.
זה מבוסס על עבודתו של ויטרוביוס, שהיה אדריכל רומי עתיק שטען כי פרופורציות גוף האדם הן מודלים מושלמים לעיצוב.
הבישוף: השראה אלוהית
סביבות השנים 1472-1475, לאונרדו צייר את הבישוף, שהיא אחת מהיצירות המוקדמות ביותר שלו. כאן, אנו רואים את גבריאל אומר למרים הבתולה על ההיריון של ישו. פרטי הנוף ברקע עשויים להיות מושפעים מהכפר טוסקני שבו גדל, ובכך לשלב היסטוריה אישית עם חזון אמנותי ביצירה זו.
עובדות מעניינות
גברת עם הרמינה מייצגת אלגנטיות בהתגלמותה
צויירה בסביבות 1489/1490, "גברת עם הרמינה" מציגה דוגמה נוספת למופת של פורטרט מאת לאונרדו. בפורטרט, צ'צ'יליה גאלרני – שהייתה המאהבת של לודוביקו ספורצה (דוכס מילאנו) – מחזיקה בחיית המחמד שלה, הסוט. ההרמינה שלבשה מסמלת טוהר ומידתיות, תוך שהיא משקפת את האידיאלים ההומניסטיים של הרנסנס; עם זאת, מה שבאמת בולט בה הוא עד כמה הוא מצליח לתפוס טקסטורות שונות כמו אלו שנמצאות על פרוות או שמלות שנלבשות על ידי אנשים בציוריו.
טריוויה
האמנית הוסיפה את החיה הזו מאוחר יותר כסימן למידה הקשורה לצ'צ'יליה, בנוסף לכך שהיא רומזת על חסותו של לודוביקו על מסדר ההרמינה.
השתחוות לשליחים: פלאים לא גמורים
ב-1481 החל לאונרדו לעבוד על "השתחוות לשליחים", אך כמו פרויקטים רבים אחרים, הוא נותר לא גמור. ציור זה נותן לנו תובנה על תהליך היצירה שלו, למרות שחלקים ממנו נותרו לא מושלמים. לדוגמה, ישנם הרבה אנשים ומלאכים בבגדים מקראיים סביב הבתולה מריה שמחזיקה בתינוק ישו במרכז, בעוד שלושה מלכים עומדים לידה; עם זאת, כל הדמויות הללו בקצוות חסרות פרטים כי הן מייצגות רישומים ראשוניים למטרות קומפוזיציה בלבד.
טריוויה
כאשר הוא עבר למילאנו שם שירת תחת הדוכס ספורצה כאמן החצר, היצירה הזו ננטשה באמצע; עם זאת, אפילו בלי להיות גמורה לחלוטין, חלק מהמבקרים רואים את קומפוזיציה שלה כאחת מהטובות ביותר שהושגו על ידו בזכות רמת המורכבות הגבוהה המעורבת.
הקסם הנצחי בציורי לאונרדו דה וינצ'י
ציורי לאונרדו דה וינצ'י ממשיכים להקסים את הצופים כי המשיכה שלהם חורגת מהיופי – הם מספקים תובנות על חשיבה ברמה גאונית. על ידי שילוב של אמנות, חקירה מדעית ורגש אנושי בעבודותיו, הפך לאונרדו לאחד האמנים הגדולים ביותר בהיסטוריה. בין אם אנו מהרהרים בחיוך המסתורי של מונה ליזה או מעריכים את העוצמה הדרמטית של הסעודה האחרונה, איננו יכולים שלא להרגיש מוזמנים על ידי יצירות המופת הללו לעולמות עמוקים יותר של חוויות אנושיות ודמיון.
כשאתם מוצאים את עצמכם במוזיאון או מדפדפים בספר אמנות, עצרו לרגע והעריכו את הגאונות של ציורי לאונרדו דה וינצ'י. המורשת שלו מייצגת את הכוח הבלתי נלאה של הסקרנות, את הגבולות של הדמיון ואת האפשרויות הבלתי נגמרות הגלומות ברוח האנושית.